המשבר הפוליטי שנפל עלינו חושף אמת קשה ומקוממת: בפעם הראשונה בתולדותיה עומדת בראש מדינת ישראל מנהיגות מסוכנת. מסוכנת לא לעצמה כי אם למדינה ולעם כולו.
העולם כולו, ועל אחת כמה וכמה המזרח התיכון, שרוי במשבר חמור, שיש לגייס את כל הכוחות כדי להיחלץ ממנו. המשבר הכלכלי מטלטל את העולם וצפוי לגרור פשיטות רגל, פיטורים, נסיגה בצמיחה, קיצוצי תקציב וכמובן – פגיעה חמורה בשכבות החלשות. ישראל לא תימלט מהתוצאות החמורות של המשבר.
אולם בנוסף למשבר העולמי עלינו להתמודד עם סכנות חמורות עוד יותר – ההתחמשות הגרעינית של אירן, שהיא סכנה קיומית עבורנו; התחזקות החמאס בעזה וגלישת שלוחותיה לתוך יהודה ושומרון; סיומה של ה"הודנה" בעזה והמחיר היקר שישראל תצטרך לשלם תמורת כמה חודשי רגיעה מדומה; התעצמות החיזבאללה בלבנון בתמיכתה של סוריה; הקיפאון בשיחות השלום עם סוריה ועם הפלשתינאים; השתוללות קבוצות של מתנחלים ביהודה ושומרון והפרת עצם מרותה של המדינה. ׁ(ואני לא מדבר על התמוטטות החינוך, על סבל הנכים, על מצוקת הגמלאים, על הפשיעה הגוברת, על השבר החברתי...)
זוהי שעת חרום! מול סכנות שכאלה כל מדינה נורמלית היתה מגיבה בהתלכדות של כל הכוחות הפוליטיים והחברתיים, ומתגייסת כולה להתמודד עמן. ואצלנו? אצלנו כל ראשי המפלגות הלכו לנשיא והמליצו בפניו, בהתלהבות ובחגיגיות, ללכת מייד לבחירות.
אירן מפתחת נשק גרעיני? שתחכה, אין לנו זמן בשבילה. המשבר הכלכלי מאיים להרוס את הכלכלה המשגשגת שבנינו במאמץ כה רב? שיהרוס. החמאס והחיזבאללה מאיימים עלינו? שיאיימו, אז מה אם יעופו עלינו שוב קסאמים ופצמ"רים וקטיושות ואמצעי משחית יותר משוכללים? כל זה לא אכפת לא לקדימה, ולא למפלגת העבודה, ולא לליכוד, ולא לש"ס, אפילו לא לגמלאים. מה כן אכפת להם? בחירות.
הבחירות יעלו לנו מיליארדים, גם לכלכלת המדינה, גם למפלגות הנאבקות על השלטון, גם למאות האנשים שיתמודדו על מקום ברשימה. הן יעלו לנו גם בארבעה-חמישה חדשים, לפחות, של קיפאון מחלט בזירה המדינית.
אף מדינה בעולם לא יכולה להרשות לעצמה לוקסוס שכזה. אף מדינה – חוץ מישראל.
תשאלו – האם כל זה לא ברור למנהיגי המפלגות? האם בנימין נתניהו לא מבין שהיה צריך להצטרף - לא, לא להצטרף, ליזום - הקמת ממשלת אחדות, שבה יתרום ממיטב כישוריו להוצאת המדינה מהבוץ? האם ציפי לבני לא מבינה שהיתה צריכה לעשות על אשר ביכולתה להקים ממשלה, במקום לדשדש במשא ומתן יהיר, מבולבל ומאכזב? האם אהוד ברק לא מבין שהיה צריך לשלב ידיים עם המועמדת לראשות הממשלה במקום לסחוט אותה כלימון ולתבוע כיבודים כאלה ואחרים? האם אלי ישי לא הבין שמלחמת ההישרדות הפרטית שלו מול אריה דרעי פחות חשובה מקיומה של המדינה? האם הגמלאים... טוב, נו, על אלה לא כדאי לבזבז מלים.
התשובה היא כן –כן, הם מבינים, גם ביבי, וגם ברק, וגם ציפי, וגם ישי ומי לא. אלא שפשוט לא אכפת להם.
לא אכפת להם להמיט אסון על המדינה, כל עוד הם רואים סיכוי להגביר כוחם או סתם להישרד במערכת בחירות יקרה, בזבזנית ומיותרת.
ועם ישראל נגרר, כעדר, אחרי המנהיגות המסוכנת הזו.
בן-גוריון לימד אותנו שהמדינה קודמת למפלגה. איפה אתה, בן-גוריון?